איך אנחנו מתעצמים עם האמונה

אנחנו ממליכים קודם כל את הקדוש ברוך הוא על העולם הפנימי שלנו ודרכנו לעולם כולו.

העבודה היא  -אומר הרבי הריי"ץ-  במקום שבעל חוש ציור עומד ברגע אחד המשכיל הגדול ביותר לא יגיע לשם בשבעים שנה. בעל חוש ציור זה מי שיכול לצייר אירוע ולחוות אותו מחדש.   אז הוא מתאר שמי שראה פעם את פני קודש הקודשים של הרבי, של אבא שלו ומשחזר את זה מחדש הוא חי את העניין חדש, וכשהוא חי את העניין מחדש כל הכוחות שהוא קיבל אז מההסתכלות על הפנים של הרבי זה הכל מתעורר מחדש והרבי מסתכל בו מחדש, אז יש עניין גדול בבחוש ציור.

"וידעת היום והשיבות אל לבבך כי  ה' הוא האלוקים" "וידעת היום" שזה יהיה הכל מואר באופן של יום אור וגילוי.  "והשיבות אל לבבך" - שהעניין הזה קשור בהרגשה פנימית בלב ודווקא ההרגש שבלב הוא זה שעושה את העניין.

לא מספיקה ההבנה, מפני שכשאנחנו מבינים זה עדיין [עניות] בדעת יש השכל שמסביר ויש אנחנו שמבינים ועני הוא תמיד מקבל.  עניין של עשירות זה עניין של דעת, דעת זה עניין של הרגשה, עד שנהיה כאילו הדבר כבר נראה לנו ברור, עד שאנחנו והסברה הולכים להיות דבר אחד

למעשה מה קרה כאן?  זה היה   - סוד נהר דינור  [ואשכחיהו מהאיי עלמא]   התייאשתי מהעולם, הגרעין של האגו נרקב. כשהגרעין נרקב הנשמה מתגלית.

למה האדם מת ככה כשהידיים שלו פשוטות? בגלל שהמבול עשה את שלו, המבול זה הבלבול של טרדות היום יום: דאגות הפרנסה, החוויות הלא נעימות של צער גידול בנים, בעיות של שלום בית , סכסוכים עם שכנים כל אחד עם הסיפורים שלו, בריאות. למה כל זה קורה? האדמו"ר הזקן מבאר שהקשיים שלנו בחיים היום יומיים זה הכל המבול, זה הבלבול של טרדות היום יום.

בשביל מה המבול מגיע? המבול ירד ארבעים יום וארבעים לילה ומבאר האלטע רבי (אדמו"ר הזקן) שזה כנגד ארבעים סאה במקווה. במקווה כל העניין שלו זה הטבילה, לטבול. טבילה זה אותיות של ביטול. כל תכלית הבלבולים, עד שאנחנו לא מבינים את המסר ולא עוברים לחיים נצחיים כפי [המצופה], כנדרש וביכולתינו לעשות, אז כל הקשיים והבלבולים מסלקים אותנו מפה ברגעים האחרונים לפני ההתגלות הגדולה והקבלה של הגאולה.

אומר הרבי כבר בתחילת הנשיאות שלו "למה לחכות לבלבולים? למה להיות משועבדים לענייני העולם? שהרי מי שמקבל עליו עול תורה מורידים מעליו עול דרך ארץ" כשאנחנו רוצים להיות בסדר, ואנחנו רוצים להיות טובים אנחנו משועבדים לכל הסובבים, אז במקום לקבל עלינו את עול מלכות שמיים אנחנו הופכים להיות משרתים של אלף אדונים.

כל אשה כל בחורה שרוצה להיות בסדר כאן היא עדיין לא המליכה את הקדוש ברוך הוא על העולם, היא עדיין משרתת את כל המציאות שסביבה. שילדה רוצה להיות בסדר בגלל שהיא צריכה את ההכרה של הוריה. אשה לא רוצה להיות בסדר אשה רוצה לעשות שיהיה בסדר בגלל שהיא עובדת את אלוקי-ה.

להתבגר בלי אלוקים זה בלתי אפשרי. אלא אם כן אדם הופך את עצמו אכזרי, והופך את עצמו לפרעה קטן ועובד את עצמו. אבל מה לעשות שפרעה הוא יצור נברא, ואם הוא יחשוב שהוא פרעה אחריתו (מרא קלנא). אומר הרבי "למה לחכות לבלבולים שמגיע מהסביבה? למה להיות משרתם של אלף אדונים? בוא נעבוד את אלוקים.

כשאנחנו תלויים בסביבה אנחנו נגמרים -ן יניקה לחיצוניים. אם אנחנו צריכים מישהו - נתנו לו כוח. אם אנחנו מפחדים ממנו - גם נתנו לו כוח.  אנחנו הפכנו אותו לאלוקות. ואנחנו לא פטורים מהשיגעון שלו אנחנו שותפים, פעילים במימד מסויים אנחנו הכשלנו אותו לזה אנחנו גרמנו לו להיות כזה והוא מרגיש שבלעדיו אין לנו חיים. וזה בכלל לא משנה  אם זה הבן זוג שלנו או הילד שלנו.

השאלה היא בשביל מה אנחמו חיים? את מי אנחנו ממליכים לאלוקים את הילד שלנו את הבן זוג שלנו שאותם אנחנו אוהבים או רוצים לאהוב? או את השכן שלנן שעושה לנו צרות ואנחנו לא יכולים איתו? מה אנחנו מחפשים? באגרת הקודש פרקים ט-י'ד שם הרבי מדבר הרבה באריכות, האלטע רבי (אדמו"ר הזקן) שכל העניין של הניסיון שכל כך  דיברנו עליו על המאמרים של הרבי "ונתת לירך על נס להתנוסס" זה לנסות את האדם בשני מובנים לנסות מה חשוב לו ולנסות - "להתנוסס".  לנוסס אותו ומנוססים אותו אם הוא עמד בניסיון.  במה מנסים אותו? גם בעשירות וגם בעניות. למה כל מי שהולך עם משיח הוא עני? בגלל שהוא עוד לא ראוי לעשירות, בגלל שאם הוא יהיה עשיר הוא ישכח ממשיח.

הוא יחשוב - הבהמה שלו תחשוב - שהוא המשיח, ולא הצד האלוקי. הוא לא יעמוד בניסיון העשירות - מרחמים עליו לא נותנים לו. מנסים את האדם מה חשוב לו העולם או האלוקות, בניסיון של עשירות ובניסיון של עניות. אם בניסיון של עשירות הוא מיד נכנס לאיזו שהיא תנועה קדחתנית של להשלים את כל החסכים. רחמנא ליצלן עליו.

החיים  לא צריכים להשתנות אם יש בבנק כמה אפסים אחרי האחד . מכיוון שלא עומדים בזה והחיים משתנים, אז יש לו זכויות הוא לא מקבל את הכספים, הוא לא מתעשר לא בגלל שאין לו זכויות בגלל שיש לו זכויות.  הוא לא יעמוד בניסיון.

אני זוכר הרב מענדל פוטרפאס בפשיטות כל כך גדולה, כשהרגל אחת בצד השני צריך להתכונן להחזיר את הציוד  והוא מדבר על זה כאילו שהוא הולך לעבור דירה משכירות לשכירות ולא מדירה ל... פשיטות הכי גדולה. מה זה משנה אם הוא נמצא במוסקבה או בסיביר או בעולם העשייה או בעולם האצילות, בכל מקום יש עבודה להיות עסוק עם אלוקות.

הדרך הקצרה והמהירה לפגוש את אלוקים זה לפגוש את האדם שלידינו . שבשביל לפגוש אותו זה לחיות "להשכילך בינה" לא חפצים בחיים בשריים. לא להכרה זקוקים ולא למחמאה זקוקים כתכלית. אמצעי הכרחי בדרך לגילוי אלוקים אבל אם האמצעי הופך להיות תכלית זה "שפחה על גבירתה".

שהרי גאולה היא כל הגולה, רק שהתכלית שבה זה ה"א" הנפלאה -אלף אותיות פלא- זאת גאולה לא ויתור על העולם אלא התעסקות עם העולם כאמצעי יחידי לגלות את בוראי. לכן "התורה לא בשמיים היא" זה מה שענה משה רבינו למלאכים, למצרים ירדתם? יצר הרע ומלאך המוות יש ביניכם? תורה למה לכם? זה לא בשבילכם זה גדול עליכם.

בגלל שכל הבעיה היא שאנחנו קשורים עם חוויות העולם בגלל נולדנו עם האישיות שלנו. ואז באה ההוראה הראשונה ומגלה לנו שמי שחושבים שאנחנו זה לא אנחנו "לך לך מארצך" מהרצונות שלך, "אל הארץ" כאן זה הרצונות של הנשמה. מי שאתם חושבים שזה אתם זה לא אתם, זאת השפחה שנועדה לשרת את הגבירה. "לך לך" ללכת מהרצונות שהשפחה יודעת להנות ומרצונות העולם, אל הרצון הפנימי שעדיין קשור עם העולם אבל לגלות בו את התכלית של הארץ, ולהפוך את ה"גולה" ל"גאולה".

ולדעת את שער הייחוד והאמונה - שכל הקשיים שבדרך הם לא הפרעות, הם שדוחפים אותנו לזרועות של אלוקים. וכל מה שנדרש מאיתנו זה להתמסר לתנועת התשובה, לחפש את האלוקות הנפלאה בתוך החשיכה.

שלמעשה השיכחה היא הנקודה שלשמה ירדה הנשמה, וכשאנחנו בשיכחה אנחו בבלבול. בגלל שהאלוקים הוא לא האמצעי לתת לנו עולם. האלוקים הוא תכלית, העולם הוא האמצעי.

האלוקים הוא לא אמצעי לתת לנו פרנסה, האלוקים הוא לא אמצעי לתת לנו בני זוג טובים, האלוקים הוא לא אמצעי לתת לנו ילדים, ולא בריאות. הבריאות הילדים, הפרנסה, החברה, הם אמצעי לאלוקים.  בלי גולה אין גאולה אי אפשר לפגוש אותו.

בגלל שאותם עולמות עליונים ונשגבים שאין בהם מציאות חומרית, אין להם זיקה ישירה ולא תהיה אל העצמות אין סוף - אל הבעל בית היחידי - הם רק יכולים לקבל גילויים אבל לא את העצמות. דווקא פה בתוך העולם יש אפשרות. כל סדר ההשתלשלות הוא עולם אדם קדמון, עולם נקודים נקודים עד פה למטה, סדר ההשתלשלות זה הכל פה בתוך הבניין החומרי הזה "הן השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך אך כי הבית הזה" אז הבית הזה הוא האמצעי לגלות את העצמות אין סוף. לא העצמות אין סוף אמצעי לתת לנו בתים.

לשנות את אורח החשיבה, זה עניין של "סוד של נהר דינור" שרבי זירא צם מאה תעניות לשכוח את התלמוד בבלי -את התפיסה הגלותית- כדי שיוכל להתחיל ללמוד תלמוד ירושלמי -תפיסה גאולית- לעבור מדעת תחתון לדעת עליון.

שכל התפיסות וההנחות של ההעלם של העולם הם מפריעות לנו להיפתח לגילוי של הגאולה הנפלאה. במקום לחפש את האלוקים בהזדמנות הנפלאה של ההתנוססות, של הניסיון, אנחנו מחפשים את העולם ומפספסים את הגילוי.

אותו גלשן על הסירה הקטנה אם הוא מחפש את היציבה שהיתה לו לפני זה על הקרקע הוא יתרסק. בשביל לגלוש על הסירה הוא צריך לעזוב את הרגילות של איך שהוא היה הולך על הרצפה. ואחר כך שיורד מהסירה והולך על הקרקע הוא מתחיל להרגיש שלא נוח לו ללכת על קרקע יצוקה. אז הוא צריך לחזור חזרה למציאות, לעזוב את הדעת עליון שמה של הגל בגובה של שש מטר ולחזור חזרה למציאות של הקרקע הארצית. זה הבעל שם טוב הקדוש שיכול להיות בעולמות הכי עליונים ביחד מחובר עם התחתונים. וכנ"ל רבותינו נשיאנו עד כבוד קדושת הרבי שליט"א אותו עניין מחובר למעלה ולמטה באותה נקודה

.

אז אם כך וחשובה החוויה  והיא זו שמשפיעה כל כך אז איך אנחנו מתעצמים עם האמונה?  ואמונה זה דבר שצריך להתאמן איתו בדעת- באופן של היום, באופן של ראיה. "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" ישנם מים זידונים, ישנם גם מים נפלאים, אבל המבול הן "המים הרעים"  במרכאות כפולות ומכופלות, כשבפנימיותם נמצאת הכוונה שהביטול לאלוקות שאז נתגלה שהביטול הזה זה הכל. ביטול חסידי זה לא ביטול שתהיה כלום. מבחינת האישיות כלום אבל זה ביטול שהופך אותך להכל ש"את העולם נתן בליבם".

כל הרעיון הוא שכשנישהו מרגיז אותנו לא להתרגז עליו, כשנשהו רודף אחרינו לא להיבהל מנו, כשאנחנו חרדים מהכשלון לא לברוח מהפחד, כשנמצאים בתוך המפל והמים יורדים על הראש לא לחפש איך לברוח. נדרש משהו שאם אנחנו לא נעשה את זה אלוקים יתן לנו את זה במתנה. נדרש שקט, להירגע, להתמסר. קורה פה דבר נפלא, בתוך הבלאגן הכי גדול עצמות אין סוף נפלאה נמצא פה