בס"ד
אני לא רוצה להיות בינוני או צדיק אני רוצה לגלות אלקות. במילא ההתנהגות היא ככה. החסידות מראה לי את הכלים שאיתם אוכל לגלות אלקות.
להיות צדיק זה אמצעי לגילוי אלקות זה לא תכלית. לרצות להיות צדיק זה טמטום המוח והלב.
וברגע שחצינו את המחיצה אנו לא מבינים איך הינו שם בכלל אי פעם. איך אף פעם לא אהבנו אף אחד, רק פרגנו לעצמנו את האיחויות הטובות שמצאנו בהם, ואהבנו את עצמנו דרכם. ואם לא היו להם איכויות טובות אז לא אהבנו אותם. לאהוב זה כמו שהרב המגיד אומר שצריך לאהוב את הרשע הגדול ביותר כמו שאוהבים את הצדיק הגדול ביותר. יוצא שאנחנו אפילו לא אוהבים את הצדיקים - אנחנו צריכים אותם. אם תרשו לי לאמר, אנחנו אפילו לא אוהבים את הרבי, אנו מחפשים אבא גדול שישמור עלינו. אהבה היא אור הקדוש ברוך הוא. אין לנו מושג מה זה בזמן הגלות. והאהבה היא היא אור הגאולה, ובחינת ישועה כמבואר בהדרושים לחג הסוכות.
ההוכחה שאני אוהב את הצדיק היא שאני אוהב את הרשע גם כן. אין כזה דבר שאני אוהב את הצדיק וכל השאר ערב רב.
מה שכן, זה שעם הזמן, התפיסה החדשה הזאת מתחילה לחלחל אל תוך התודעה. אז יבקע כשחר אורך, הגאולה נמשלה לעלות השחר ולא לזריחת השמש. זריחת השמש באה בבת אחת זאת בחינת משיח בן דוד. עלות השחר באה קמעה קמעה, בחינת משיח בן יוסף. וזה ענין בעל תשובה שעושה את העבודה עם עצמו, ע"י נתינת כח של בשורת הגאולה של הרבי, אי אפשר לעבור בבת אחת. כמו כל ענין בקדושה, זה צריך לבוא בעבודה. אבל מי שמתמיד - יגעתי ומצאתי תאמין. זה ענין רק של יגיעה.
העולם כבר בגאולה, היום עיקר הגלות היא הגלות הפנימית בעבודת ה' כמו שנאמר בשיחה הידועה של כ"ח ניסן.
אין לשון עבודה נופל אלא על יגיעה עצומה נגד טבע הרגילות של הנפש הבהמית. תניא פרק י"ב. עבודה זה יגיעה גדולה. זה לא בא במקרה, וזה לוקח זמן, אבל אחרי שש שנים של עבודה, זה כבר קורה. לשנות את דרך המחשבה לסלק את הפילטרים ולגלות אלקות. לחזור לעצמנו ו להשתחרר מהשעבוד הסקיצופרני לאישיותנו
No comments:
Post a Comment