בשביל לנצח את הגלות, צריך היהודי את העצמות

בס"ד

אני מתפלל לדעת זה התינוק.  התינוק יש בו מעלה נפלאה, אין לו שום השגות שמבלבלות אותו. אז ממילא הגילויים של ההשגות לא מסתירים את המציאות הפשוטה.  שיש שם מצוי נמצא וכל המציאות של הנמצאים לא נמצאים אלא מאמתת המצאו.  אצל תינוק זה פשוט. 

ננסה להסביר.  למה ילד קטן לא פוחד? הוא עטוף באהבה שעוטפת אותו.  כל מה שהוא צריך קורה לו.  בעיות מתחילות עם ההשגות של עצמו.  זה מתחיל כשמלמדים אותו "להזהר".  צריך להזהיר וללמד אותו, אבל על הדרך אנחנו מגזימים ו מעמיסים על הילד פחדים וחרדות שלנו.  " אל תהיה בטוח שהכל בסדר, מה פתאום?"

ולכן כשאין גילויים, אז העצם הוא בהתגלות.  הגילויים מסתירים על העצם.  בביאור, בשתי נקודות. 

ברגע המולד לא רואים כלום אבל הכל נמצא כבר.  העשירות בלתי מוגבלת, במימד העצמות.  רגע הלידה הוא המקור של כל הגילויחם , כל מה שעתיד לצאת נמצא שם.  רק שזה בהעלם למעלה מגילוי.  אבל הנקודה הזאת שלא רואים היא כוללת בתוכה את כל מה שיצא ממנה.  רגע לפני המולד.

ורגע המולד הוא תחילת ההתגלות של העצם שלמעלה מכל הגילויים, ולכן הגאולה היא לידה, ועם ישראל נמשלו ללבנה ועתידים להתחדש כמותה.  למרות שאין עדיין אורות גדולים ודוקא העלם גדול.  שהוא העצם שכולל את כל הגילויים. 

דוקא כשאין גילויים, אז אין מה שמעלים על העצם.  ואז וישכב במקום ההוא, שהעצם הוא בהתגלות. 

בדרך לחרן מלשון ניחר גרוני, ויש מעצר לקול האלקי, שבעקבות זה נוצר המצב ד"אותותנו לא ראינו".  ויעקב הולך לחרן להפוך את החמץ למצה, מחרנה רנה.  מגלה את ה' מוצאות הפה המהוות את המציאות, וע"י זה הופכת חרן לרנה.

בשביל לנצח את הגלות, צריך היהודי את העצמות.  ובשביל זה הוא צריך שתשקע השמש, שיהיה חושך.  כי דוקא כאשר אין גילוי של אור, אז אין מה שמעלים על העצם.  העניינים בסיפור המעשים של יעקב אבינו, ומעשה אבות סימן לבנים, זה תהליך גילוי תוקף הנשמה של יהודי. האבנים זה ענין של תוקף, אומר הרבי, הוא מגלה את תוקף נשמתו. 

וענין השכיבה הוא לכאורה ירידה, שהראש הוא בדרגה של הרגל.  אבל כשעצם הנשמה מתגלה אז אכן הרגל והראש הם באותה דרגה.  זה ענין השכיבה למעליותא. 

שמצד הגילוי של העצמות מעלה ומטה שוים.  יודע יעקב אבינו שבשביל לנצח את החושך אי אפשר עם הראש. אי אפשר עם הגילויים.  לא משנה כמה אדם יודע תורה, עם הגילויים אף פעם אי אפשר לגלות את העצם. 

ולכן הוא הולך לשכב שמה וכשהוא מתעורר "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" למעליותא למעלה מן הדעת, למעלה מן הראש.  שם הוא מגלה את העצמות".

ואז הוא קם, והרבי מסביר שאז שוב יש ציור של ראש ורגל.  אבל הוא כבר פעל את הענין והעצם חדר את הגילויים.  אז גם הרגל כבר מואר בתוקף של הנשמה. גם העקב מרגיש אלקות.