ב"ה
בס"ד
מה עוד יכולני לעשות... הריני מוסר את הענין אליכם.... ועשו כל שביכולתם באופן דאורות דתוהו אבל בכלים דתיקון... להביא את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ויה"ר שימצאו אחד, שניים, שלושה...
השיחה הזאת פתחה את השנה של שיחות הדבר מלכות, השיחות האחרונות, בהן הרבי מסביר ומפרנס את הענין של העבודה היחידה שנשארה, העבודה אותה הוא מוסר לנו, קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.
אז מה זה הענין של קבלת פני משיח? איך עושים את זה? כמו כל דבר טוב ושווה, בפרט בדרך חסידות חב"ד, זה משהו שצריך לבוא ע"י "עבודה". אז מה זאת העבודה של קבלת פני משיח? ואיך היא שונה, אם בכלל, מהעבודה של חסיד במשך כל הדורות מאז התייסדות חסידות חב"ד ע"י אדמו"ר הזקן? למה הרבי מתכוון " שיהודי צריך לפקוח את העיניים ו לראות שהגאולה כבר כאן, שמשיח נמצא לידו וכו'"?
במאמר ד"ה ויהי ביום השמיני תשל"ז הרבי שואל למה לא היה הגילוי שכינה של "וירא אליכם כבוד ה'... וירא כל העם וירונו..." ביום השביעי של שבעת ימי המילואים? ומוסיף במאמר שאדרבא, העבודה בשבעת ימי המילואים הייתה ע"י משה שלמעלה ממדריגת אהרון, ועוד "שכל השביעין חביבין", אז היה מתאים שגילוי השכינה בפועל יהיה ביום השביעי. אז מה היה חסר ביום השביעי שהיה צריך דוקא את היום השמיני? וגם מה מיוחד בעבודת אהרון שיכל לפעול את גילוי השכינה בעולם הזה הגשמי והחומרי, מה שלא נפעל ע"י משה לבד?
שם במאמר הרבי מסביר ע"י ביאור ענין ומעלת " השמיני" שפירושו גם שמיני כפשוטו שלאחר השבעה ימים, וגם פירושו "שומן" שענינו העצם. ומביא את תשובת הרשב"א שהמספר שבעה מסמל את שלימות היקף הטבע, שבעה ימים השבוע, שבעה שבועות שלפני יום החמישים של ספירת העומר, שבע שנות השמיטה, שבע שמיטות שלפני היובל, ושורשם שבעת ימי ההיקף של ימי בראשית. אך המספר שמונה הוא למעלה מההיקף ושומר אותו.
בשורת הגאולה בשנת תנש"א היא שנסתיימה עבודת הבירורים, העבודה של בירור הרפ"ח ניצוצות של תוהו שנפלו בשבירת הכלים ומהם יונקים החיצוניים את חיותם כל זמן משך הגלות. הסיבה הפנימית לכך היא סוד מיעוט הלבנה שאין כאן המקום לבאר אותו, אך ענין הגאולה הוא אכן גמר תיקון מיעוט הלבנה, ו הוא הזמן עליו נאמר והיה אור הלבנה כאור החמה, שהוא ענין יחוד משפיע ומקבל, כתר אחד לשניהם, ו הוא גם ענין אשת חיל עטרת בעלה, שכנסת ישראל מתעלה לדרגת משפיע באור חוזר במקום מקבל באור ישר, שהוא ענין דוד מלך ישראל חי וקיים.
עד זמן גמר הבירורים היה החושך, הם הכחות החיצוניים, יונקים חיותם מהרפ"ח ניצוצות. עכשיו, לאתרי גמר התיקון, כש כנסת ישראל בכללותה הגיע לשלמות מדרגת האדם, ממשיכים אנו אורות חדשים ונעלים ביותר, אורות מקיפים דתוהו, שהם בכללם בחינת פנימיות עתיק, שהוא ענין משיח, כדלקמן בעזה"ית.
כאמור כל זה כבר נמצא בעולם, וזה סוד הקץ בעתה, בפרט בשנת תנש"א כידוע קץ אאזמו"ר הגר"א נ"ע בנוגע לשית אלפי שנין דהוי עלמא ו תנש"א היא חצות היום ערב שבת קודש, ותשע"ב היא זמן מנחה גדולה, זמן קבלת שבת, לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה, ו היא עבודה מיוחדת, עבודה של קבלת שבת, קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.
ו להבין ענין קבלת פני משיח, שהיא פעולה ע"י כל אחד ואחת, ומספיק אחד שיעשה את העבודה בקבלת פני משיח והביא ישועה והצלה לו ולכל העולם כולו. ונראה לי בס"ד שאותו אחד הוא בחינת משיח בן יוסף, בחינת יהושע בן נון, שקיבל תורה ממשה, מטרוניתא דמלכא , והנחיל את הארץ לכל ישראל בפועל ממש, ע"י נתינת כח ממשה, ועיין בענין ויהי ביום השמיני כדלקמן בעזהי"ת.
אז מה הוא ענין קבלת פני משיח? משום שהמקיפים דתוהו כבר נמצאים, אך אין אנו מודעים לכך, ומפני הרגילות הגלותית של עם ישראל אחרי הגלות המרה, האורות דתוהו אינם מתקבלים בפנימיות בכלים בתיקון, ולכן נגרמת יניקת החיצוניים עמוקה יותר מהזמן הגלות, יניקת החיצוניים מהאורות של משיח עצמו, ענין הנגעים של המצורע כמבואר בזוה"ק ודא"ח. ולכן משיח לפני התגלותו נקרא מצורע, חיורא דבי רב.
וע"י קבלת פני משיח, כשמקבלים את המקיפים דתוהו בכלים דתיקון, פועלים את התגלות המשיח ע"י פעולותיו דוקא בעוה"ז הגשמי והחומרי, ו הוא ענין ביאת משיח בן דוד, ויש לאמר שהיא ע"י הקדמת העבודה דמשיח בן יוסף מלמטה למעלה בדרכי הטבע, בפועל ממש.
וכל זה קשור לסוד של בעיתה אחישנה, שני סוגים של גאולות שעיקרם היא מחלוקתם של רבי אליעזר ורבי יהושע בנוגע לזמן ואופן הגאולה.
No comments:
Post a Comment