בס"ד
גאולה - לגלות את מימד "הפלא" בגולה
אנחנו נמצאים בסוף הרגעים האחרונים של ימות המשיח בדרך לקבל את הגאולה האמתית והשלמה.
אנחנו צריכים לזכור מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים.
מה אנחנו צריכים לעשות בדרך שאנחנו הולכים לקראת קבלת הגאולה האמתית והשלמה.
בפרשת כי תצא לומדים על צאת הנשמה משורשה העליון לרדת פה למטה להתלבש בתוך הגוף בכדי להכשיר את העולם לגילוי העצמות - יציאת הנשמה משורשה העליון. היא היא המחשבה של העצמות לברוא עולמות
אותה נקודה שבה נפלה ההחלטה לברוא את סדר ההשתלשלות עד בריאת העולם הזה, שכל סדר ההשתלשלות היה זקוק להסכמתם של ישראל כביכול, כפי שהרבי מבטא שם בשיחה.
כמובן שישראל אז לא היו נראים כמו שהם נראים היום מכיוון שעדיין היינו בשורשינו העליון, באותה נקודה שישראל וקודשה בריך הוא עדיין כול אחד, באותה מציאות שאין חס וחלילה מציאות של יש נפרד.
זה היה בטרם שנבראו הנבראי. עוד לפני כל הצמצומים.
באותה מציאות שהיה הוא ושמו לבד.
ושמה כשעלתה המחשבה של העצמות לעשות דירה בתחתונים, לברוא עולם חומרי שמעלים על אלוקות, שבתוך העולם החומרי הזה שמה יש לו את ההשתוקקות שתהיה ההתגלות של העצמות.
שיהיה עולם עם תחושה של יש נפרד מוחלט, עד כדי כך שאם הוא יכיר באלוקות זו תהיה מציאות נפרדת ורחוקה,
מצד החוויה של היש הנפרד וממילא יוכל לחוות את החוויה של מציאות אוטונומית. עד שיכול להשלות את עצמו כאלוקה. עד שיכול להשלות את עצמו שאין בכלל מציאות אלוקית, החומר הוא המציאות היחידה.
את הטיפשות הזאת חי המדע עד לפני עשרים וחמש שנה. הוא היה משוכנע שהחומר הוא הבסיס.
זאת אומרת שאנשים אינטיליגנטים יכולים להגיע לטעות כפי שהבורא תכנן, כפי שתכננו במחשבה כשחשבנו לברוא את העולם.
ש"במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים" ועוד לא היו צדיקים אז הוא נמלך עם עצמו.
אז למה קוראים לזה נשמותיהם של צדיקים? שחלק אלוקה ממעל ממש חלק מעצמות בחר להתלבש בתוך הגוף על מנת שהגוף יוכל להכשיר את ההעלם לקראת הגילוי.
החומר עם תורה בלבד לא יוכל לא יוכל להכשיר את העולם לגילוי הנפלא של הגאולה האמיתית והשלמה.
נברא ללא שיתוף עם העצמות לא יוכל להפוך את הגלות לגאולה.
והתאווה של העצמות היא להתגלות דווקא פה בתוך החומר בדרגה השפלה ביותר.
ולכן כשעלה במחשבה לברוא את העולמות "בראשית ברא" בשביל שתי ראשית, ששתי ראשית ישלימו את המשימה זה בשביל ישראל ובשביל התורה. שישראל קדמו לתורה.
שיהודי על ידי תורה בעצם כח הנשמה יהפוך את הגולה לגאולה. ויכשיר את החומר בדרגה הנמוכה ביותר להתגלות האלוקית הנשגבה ביותר.
זה תכלית בריאת כל העולמות. על מנת שיהיה אפשר להפוך את החומר הגס למשכן ולמכון של גילוי האלוקות הנשגבה ביותר, חייב הנברא לשיתוף עם עצמות אין סוף. בכוח עצמו ואף לא בכוח התורה אין ביכולתו לעשות את זה.
צריך את כח העצמות, ולכן העצמות בחרה להתלבש פה בתוך העולם החומרי הזה בתוך כך אחד ואחת מאיתנו
זה עניין של ירידת הנשמה משורשה העליון להתלבש פה בגוף התחתון על מנת בכדי שיהיה אפשרות לחבר שילוב של אלוקות נשגבה ביותר עם החומר הגס ביותר, המבצע של הפעולה צריך להיות כלול משניהם.
כפי שהאדם נברא "אדם עפר מן האדמה" הדרגה הנמוכה ביותר, "ויפח באפו נשמת חיים" מעצמותו נתן בקרבו והוא נושא הופכים
מצד אחד האדם הוא השפל שבנבראים וכפי שהאדמור הזקן מסביר "אתם קרויים אדם" יהודי כשהוא עובר כבירה הוא מגיע לדרגה נמוכה יותר מאשר התולעת שבמעמקי האדמה, ואפילו למטה מהסטרא אחרא בגלל שלסטרא אחרא אין בחירה. ויהודי אחמנא לצלן שצועד מבחירתו יכול לעשות הפך הרצון האלוקי.
כמו שהסטרא אחרא לא יכול ללכת נגד הרצון ואלוקי אין לו בחירה. זאת אומרת האדם שהוא תכלית
הבריאה שייך ליפול למדרגה השפלה ביותר, ומאידך גיסא הוא כולל בתוכו את המדרגה הנשגבה ביותר
. על מנת שיהיה אפשר להכשיר את העולם לגילוי העצמי הנפלא של הגאולה השלמה, חייב שתהיה מציאות של נברא שכולל בתוכו גם מציאות של בורא.
מי זה יהודי? וכפי שהאדמור הזקן אומר בתניא שצדיק הוא אותו אחד שמזוהה עם הנשמה שלו, בעוד שבינוני הוא אחד שמזוהה עם הבהמה שבו. שהאני של האדם רגיל שאומר אני רוצה זה הנפש הבהמית רוצה. כשצדיק אומר אני רוצה אז על דרך הלל הוא הולך לעשות חסד עם האלוה-ה הו מזוהה עם הנשמה שלו.
שיש לומר שאחרי כל ריבוי מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות יש לומר שכל אחד ואחת בדרגה של צדיק, שכל אחד ואחת מזוהה עם עצם הנשמה, שכל אחד ואחת יכול להפגש עם אותה נקודה של הנשמה שיצאה משורשה העליון והתלבש לו בתוך הגוף.
באותה נקודה שישראל וקודשה בריך הוא כול אחד.
הגיע הזמן שאפשר לגלות את הסוד הנורא. שכל אחד הוא נגלי עליה דרגה ששיכת לרבי שמעון בר יוחאי וחבריו. והנקודה הזאתי היא בגלל שהגיע הזמן שנולדנו למציאות החדשה שכל אחד ואחת חכול להזדהות עם נקודת הנשמה עד הדרגה הכי גבוהה שבה, עד העצמות.
וכפי שהרבי אומר שמה בפרשת "כי תצא למלחמה על אויביך" שרש"י אומר מלחמת רשות וחסידות מבארת שזה מלחמת היצר ולכאורה תמיהה גדולה שמלחמת היצר היא לא רשות היא חובה, ורש"י הרי מדייק לפנימיות של תורה. אז איך הוא אומר מלחמת היצר היא רשות?
והרבי אומר שם בפשטות הכי גדולה את מה שאמרנו עכשיו, שזה היה מלחמת חובה כל זמן משך הגלות שליהודי לא היה סיכוי להתחבר עם נקודת הנשמה כפי שיהא וקודשה בריך הוא כול אחד.
אבל עכשיו כבר שיהודי יכול להיפגש עם הנשמה שלו ושאחד עם עצמות אין סוף שישראל וקודשה בריך הור כול אחד אז הנשמה בחרה להתלבש בגוף אז עצמות אין סוף בחר שחלק ממנו מתלבש בגוף וחלק מהעצם שתפסת אותו תפסת את כולו.
אז מצד העצמות שבחרה להתלבש בגוף היא עצמה בראה, שהרי עצמות אין סוף בראה את האדם עפר מן האדמה, הוא בחר "ויפח באפו נשמת חיים
חלק ממנו נתלבש בתוכה שזאתי היתה המחשבה. שיהודי מגלה את הקשר העצמי שלו עם עצמות אין סוף אז הוא לא חייב לעשות את העבודה הזאת הרי הוא בחר להתלבש בו. השאלה היא מאיזה רמת תודעה מדברים. האם מדברים על רמת תודכה של הנפש הבהמית של היש הנפרד או ברמת תודעה של הנפש האלוקית.
ואם הרבי אומר שכל אחד כבר בדרגה של צדיק כל אחד ואחת, והדרגה של הצדיק זה הקשר העצמי שלו עם עצם נשמתו כפי שישראל וקודשה בריך הוא כול אחד. שצדיקים הם רק סימנים " אנא סימנא בעלמא וחד קתירא איתקרנא בהון"
זה שהנשמה של משה רבינו כפי שהיא ירדה למטה היא רואה אלוקות באותה דרגה כפי שראתה לפני שירדה למטה. אנחנו כאן בדרגה יותר גבוהה ממה שמשה רבינו שם. נולדנו לדרגה יותר גבוהה.
הרי משה רבינו קיבל ענווה מצד הדור שלנו כפי שמבאר הרבי באחד המאמרים. אולי בתפילה למשה יש אלוקים לא זוכר כשהוא אומר שכמשה רבינו רואה את הדור שלנו הוא מקבל ענווה.
הרי הוא רואה אלוקות כפי שהנשמה שלו ראתה למעלה אלוקות כך הוא רואה אלוקות כאן למטה. ומצד ההשגה שלו אל האלוקות הוא בטל אליה. ופה ישנם אנשים שלא רואים אלוקות ובטלים טל האלוקות מצד מה זה בא? זה מצד הקשר העצמי עם האלוקות שלמעלה מראייה.
ואצל מרדכי התגלתה הנשמה כפי שישראל וקודשה בריך הוא כול אחד. וזה נקודת המסירות נפש, שיהודי מוסר את נפשו למען האלוקות למעלה מטעם ודעת זה מכיוון שהוא ואלוקות זה אחד.
. יש פה איזה תהליך של גילוי אלוקי. אנחנו זוכרים זה התחיל אצל אדם הראשון, שהוא ראה אלוקות בגילוי. הוא לא הרגיש את עצמו. הוא הרגיש את האלוקות שמחיה אותו. הוא היה בדרגה של [עולם אצילות. לא היתה לו תחושה של יש נפרד, הוא חווה שאין עוד מלבדו. והוא לא הוציא את עצמוו מהכלל בגלל שגם הוא היה בטל במציאות האלוקית שמהווה אותו.
בעקבות החטא הנורא של עץ הדעת, תחושת היש הנפרד. ומאז הענייני... עד שיש פה מישהו שהולך ברחוב שאין לו שום שקשר ושום שייכות שיכולה לעלות על דעתו שחס ושלום לא קיים בורא.
הוא נברא לזה כך תכננו את הבריאה שתהיה מציטות כזו ודווקא במציאות שתתכן חוויה של נפרדות נוראית כזאתי. דווקא בתוך המציאות הזאת רצתה העצמות להתגלות. רצינו להתגלות.
ובכדי שנוכל לעשות את זה בחרנ להתלבש בחומר הגס הזה.
שמצד הנקודה העצמית שלנו עצם הנשמה, שהתודעה הארצית לא מאפשרת לנו להכיר בה נוכל לנצח את החושך, את השכחה.
ולהיזכר מחדש כפי שהרבי אומר בפרשת משפטים שיהודי הולך לעתיד שהיה כבר בעבר בשביל לגלות אותו בהווה.
הוא הולך לעתיד כדי לפגוש את הקשר העצמי שלו עם בוראו, שהיה כבר בעבר שהרי ישראל עלו במחשבה, שהוא היה אחד עם בוראו. ולגלות אותו ברגע זה.
עם כל מה שמגלים לנו שזה היה בעבר והולכים לקראת העתיד זה בשביל להגיע לתודעה להכרה שכמו שהתינוק שנולד לא יודע מה יש בו, אנחנו במציאות חדשה אנחנו במציטות שהבורא התלבש בתוך שק עור מלא בשר ועצמות, קיים אצל כל אחד ואחת מאיתנו.
כפי שהרבי אומר שיש לומר שכל אחד ואחת בדרגה של צדיק וצדיק הוא סימן הוא התגלות אלוקות בעולמות כפי שהאלטע רבי (אדמור הזקן) מסביר בתניא. אז כל אחד ואחת בדרגה זו.
לקראת מה אנחנו חותרים? בגלל הגלות בתחושת היש הנפרד התחושה הטבעית שלנו היא שאלוקים בשמים ואנחנו כאן.
ולכן בלכן הגלות העבודה שלנו בתפילה היתה לבקש ממנו את כל מה שאנחנו צריכים, זו ההלכה. שכשאדם צריך משהו הוא צריך לבקש מהבורא, זו תפילה. ב
תחילת הנשיאות ההרבי מתחלי לבלבל אותנו. הוא אומר לנו תדעו תפילה זה לא בקשה, שיחה.
בלשון הקודש תפילה שה מלשון תופל כדי חרס "נפתולי אלוקים נפתלתי" זה לשון התקשרות של חיבור.
כשיהודי מתפלל העיקר שלו זה להתחבר עם אלוקות, לא לבקש. שלאדם מגרדת האוזן הוא לא מבקש
מהיד לגרד את האוזן, הוא מגרד את האוזן בגלל שהיד זה חלק ממנו. אז מה עושים כשיהודי מתחבר עם אלוקות איך מבקשים ממנה?
גם זה אומר הרבי ב"תפילה למשה" שאם התפילה היא בקשה אז המבקש נפרד מאלוקות. וזה מה שרבי שמעון בר יוחאי אומר, שהקליפה אומרת הב הב כלב נובח הב לי עולם הזה הב לי עולם הבא. שבקדושה -אומר הזוהר הקדוש- לתת נותנים אבל לקחת לקבל לא לוקחים. בקליפה בדיוק הפוך לקבל מקבלים אבל
לתת לא נותנים.
חסיד שמתחסד עם קונו -כפי שלמדנו- הוא לא עבד שעובד את רבו על מנת לקבל פרס. הוא עבד שעובד את רבו על מנת שלא לקבל פרס. נו הרבי היה מתגלה אלייך והיה מבקש ממך שבחדר שלו יש על אחד המדפים אבק מצטבר תעשי איתו חסד מבקש הרבי ותנקי בבקשה את האבק. וכמובן את מנקה את זה כמו שראוי. ואז הרבי מתגלה עוד פעם ושואל "מה אני יכול לשלם לך כמה זה עולה לך 100 דולר, מאתיים, שלוש מאות, חמש מאות? אז את לא יועת מה לענות את רוצה להיקבר, רבי מה פתאום כסף. אני לא עבד על מנת לקבל פרס. אם לקחתי חמשת אלפים דולר, חמש מיליון דולר פספסתי את מה שעשיתי אז גמרתי את הקשר איתך. אי לא רוצה פרוטה אני רוצה אותך.
שאלת אותי מה אני רוצה זה מה שאני רוצה לא רוצה כלום. חסיד המתחסד עם קונו בשלב הראשון מגלה את האמת האלוקית הנפלאה הוא לא רוצה שום דבר בתמורה. מכייון שאלוקות רוצה להתגלות, אז מה צריך לעשות. צריך להתפלל, מוכן להתפלל, ללמוד לומד,לתת צדקה נותן צדקה, להיות שטיח נהיה שטיח, לחטוב עצים נחטוב עצים. רק תתגלה. עוד יותר מזה, לא בגלל שהוא רואה שם. בגלל שאין שום דבר חוץ מזה זאת תכלית בריאת כל העולמות. לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. אז מה המעשה הנוסף שאנחנו יכולים לעשות לסיים את סדר כל ההשתלשלות. ועוד שעיקר שמתברר לנו שאנחנו המתכננים והמבצעים של הרעיון הזה. שיגעון לגמרי.
התפילה היא לא בקשה. התפילה היא התקשרות שמגיעה ליחוד שזה התגלות, המציאות האמיתית שלנו. לא שמישהו עוזר לנו אלא אנחנו מתגלים לעצמנו. הפכנו להיות הוא ביחוד הגדול. שאין יותר שמש וירח. נהיה מאור אחד גדול שני המאורות הגדולים אין משפיע ומקבל. אם יש משהו אז אשת חייל עטרת בעלה. המקבלת שהיתה היא העטרה של המשפיע.
לקראת מה אנחנו הולכים? אנחנו נמצאים בסוף של מהלך של "רוח חושך יכסה ארץ וערפל לאומים" אנחנו
הולכים לקראת גילוי תכלית כל העולמות שאנחנן נפגשים עם עצמנו כמו שהיינו לפני חמשת אלפים שבע מאות שבעים ואחת שנה כשעלתה במחשבה לברוא את העולמות.
וזה מה שהרבי אומר בהמשך "באתי לגני" "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כך אחד ואחת שכל אחד ואחת הוא בית מקדש ועיקר שכינה מתגלה בתוך כל אחד ואחת מאיתנו" וזאת דורשים מכל אחד ואחת מאיתנו. שאנחנו נהיה הדירה ואנחנו נתגלה בדירה הזאת בדרגה יותר נפלאה ממה שהיה בבית המקדש. והעבודה לעשות את זה כבר נעשתה.
אנחנו צריכים לפתוח את העיניים ולגלות שזה כבר פה. אנחנו לא צריכים לפעול את זה, זה כבר נפעל. אנחנו לא צריכים לגלות את זה זה כבר התגלה.
זה בדיוק כמו אותו אדם שזכה בעשר מילמון דולר, זה לא כסף היום, עשר מליארד דולר והוא כל החיים שלו היה תפרן. והוא לא יודע מה לעשות עם הכסף. פגשתי אשה שקיבלה ירושה כמה מליונים, והיא התביישה ללכת לבנק, היא מתביישת להזמין מונית, אשה בת שבעים. אז הבנק בא אליה, היה לה לא נעים מהפקידה שבאה אליה. כי היא מטריחה אותה. יש לה מליונים ואין לה כלום. ראינו את זה ברוחניות בפשיטות נתנו לנו את התורה בשבועות קיבלנו אותה בפורים. נתנו לנו את הגאולה בתשנ"א אולי בתשע"א אנחנו מקבלים כבר. עוד לא קיבלנו. האשה לא מקבלת את המליונים בגלל שהיא מתביישת אין לה מושג היא לא שייכת היא לא יודעת מה לעשות עם זה היה יותר טוב לה שהיא לא היתה מקבלת את זה, היא לא שייכת לזה. יקח זמן להרגיל אותה, היא לא מתרגלת. היאת תהיה מי שהיא. היא כבר עשתה צוואה, למי שילך יעשה עם זה דברים טובים. היא לא צריכה את זה. צריכה את הכוס קפה את הלחם עם החמאה זהו, לא צריכה שום דבר, טוב לה. הפנימיות היא גם צועקת מה צריך. אולי בשביל להסביר את הגלות, את חוסר הדעת, את חוסר ההתקשרות, את חוסר הייחוד. היא והכסף זה שני דברים נפרדים. למרות שהכסף על שמה היא יכולה לעשות עם זה מה שהיא רוצה, היא לא שייכת. זה כמו ששני זוג חיים ביחד ארבעים שנה שניהם ביחד וכל אחד לחוד, אין כנעט שום קשר חוץ מזה ששני הנשמות זועקות, אחד. בכל מקום שמסתכלים החיים עוברים לידינו אנחנו לא מסתכלים,דעת.
זאת אומרת כל הנקודה שהרבי מגלה לנו, נולדתם לגאולה. מימד של צדיק קיים בכם, עצמות אין סוף קיים בכם, משיח הוא הביטוי התגלה בכם. רק אתם תינוק שנולד שעדיין לא יודע.
אבל אם היו אומרים לכם משהו שאתם כן מבינים היו אומרים לכם תראו מתחת לבית שלכם יש אוצר, צריך ללמוד קצת גיאולוגיה איך לחפור בשביל לא להאביק. אבל יש שם יהלומים ואבנים טובות, מה שתמצאו זה שלכם זה לא של הממשלה, שלכם. תוך חצי שנה הייתם הולכים להיות מומחים בגיאולוגיה וגרמולוגיה, איך להוציא את הדברים משם.
הרבי אומר שלא אוצר. יש שם את האוצר הכי גדול שברוחניות ובגשמיות כל אחד עשיר. הטעות שלנו חוסר הידיעה שלנו, חוסר המשמעות שלנו לעכל מהי המשמעות של האוצר הזה. נמשמעות של האוצר הזה היא הדרגה של החסיד כפי שלמדנו בחנוכה "יודוך השם כל מעשיך וחסידך יברכוך" שהחסיד יש לו ת היכולת לפעול את הדברים בדרך ממילא.
הוא לא מבקש, הוא לא מתפלל. חוני המעגל התפלל, רבי פנחס בן יאיר ציווה, רבי שמעון בר יוחאי לא עשה כלום. הוא רק למד תורה זאת אומרת הוא עשה את הכל. הוא לא עשה כלום בזיקה אליו מחוצה לאלוקות, הוא פשוט התחבר איתו.
ולמדנו שהאדם הוא אדם קטן והעולם הוא אדם גדול. כשהאדם שהוא עולם קטן חי והחיות היא אלוקית והוא הולך ברחוב והרוח נושבת לו בעיניים העיניים מתייבשות לו, יורדות לו דמעות באופן ספונטני. הוא לא צריך לצבוט את הלחייים, הוא לא תריך להיות עצוב בשביל לבכות. רוח ייבשה, יובש יורדות לו דמעות. בגלל שכשהגוף חי ובריא אז באופן ספונטני הגשם יורד. שחסיד עושה -כמו שהאלטע רבי אומר- לא רק מאיר את גופו אלא מאיר גם את חלקו בעולם באור אלוקי, ווחלקו בעולם זה עולם חי. וזה מה שעשה רבי שמעון בר יוחאי לימוד התורה שלו, אסף את כולם והחייה את העולם. היה צריך גשם מייד ירד גשם וכמה שצריך לא פחות ולא יותר. איזה איזון אדיר יש במערכת הביוכימית שבגוף. אף פרופסור לא יגיע אליו.
אבל לפני עשרים וחמש שנה חשבו שהמפתח בידיים שלנו. אנשים חכמים פתאום מבינים שאנחנו לא מבינים כלום, מגיעים להכרה שיש פה כח אלוקי שמנהל את העניינים.
הכל מוכן בטח שישנו גם מבחוץ מגיעים אל ההבנה. הרבי מגלה לנו את הסוד הנפלא, רק ההכרה שזה ישנו וכן, היא המפתח העיקרי, הוא אומר את זה בשביל לקבל פני משיח זה ללמוד ענייני גאולה ומשיח ובפרט כפי שמופיע בליקוטי שיחות של נשיא דורנו, רק המשיח יכול לגלות איך לקבל את המשיח.
בגלל שהרמב"ם פסק שמה יהיה שכשמשיח יבוא איך נקבל את פניו, לא נדע עד שיבוא עכשיו אנחנו כבר יודעים. מה שאף אחד לא יכל לגלות בגלל שמשיח לא התגלה עכשיו גילו לנו.
ומה מגלים לנו? תלמדו ענייני גאולה ובין היתר מה תלמדו משם? הסוד הכי נורא של הנחש. שהוא המשיח. כשהאר"י הקדוש שאלו אותו והכריחו אותו לגלות את סוד הנחש, ןהוא גילה את זה שמה לכמה תלמידים. מייד עבר עורב וקרא שלוש פעמים את הקריאה שלו והאר"י הקדוש אמר מייד ברוך דיין האמת. ושאלו אותו מה קרה, אז הוא אמר העורב גילה לי בגלל שגיליתי סוד שאסור היה לי לגלות בני הקטן ימות בעוד שלושה ימים. וככה היה. זאת אומרת היו סודות שאי אפשר היה לדבר עליהם. עד אותו רגע שהתחיל להיות מצווה לגלות, וגם כן עד גבול מסויים, עד שבא מלך המשיח ומגלה לך את ואלוקות זה אחד
וממילא "כי תצא למלחמה" זה לא רק מלחמת רשות, אלא לנצח את החושך זה לא יהיה במאבק זה על ידי שתתבקשי ותמצאי את אותה נקודה שאת ואלוקות זה אחד ומצד זה שאת ואלוקות זה אחד, אז מה שהיה בזמן שלמה המלך שהאלוקות הירה לעולם מבית המקדש מכל העולם באו לכאן
גם הסטרא אחרא חווה שאין עוד מלבדו ןממילא הוא זקוק לחיות אז הוא בא למקור של החיים וכשיהודי מתגלה במימד העצמי "פדה בשלום נפשי". אז אומר הרבי מה במנחה קוראים "כי תבוא" אם בבוק קראנו "כי תצא". כי תצא זה המלחמה בסדר מלחמת רשות אבל זה מלחמה. כי תצא זה אופן של מנוחה. מה הקשר של כי תצא לכי תבוא? כי תצא זה להילחם עם היצר, כי תבוא זה שנצחנו כבר את היצר זה גאולה
. מה מגלה שמה המלך בהבנה הזאתי? שכי תצא היא באופן של כי תבוא ככה מנצחים את המלחמה. יוצאים למלחמה במנוחה הכי גדולה. לא באופן של איתקפיא אלא באופן של מגלים את מימד העצמות בתוכינו, הארנו את עצמנו הארנו את העולם כולו בגלל שעולם מלא נתן בליבנו. ממילא המשימה היחידה שנשארה זה לגלות את הגאולה בתוך הגולה בתוכה אנחנו נמצאים,
No comments:
Post a Comment